<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סימן תתקפ"א</h1>
<h2>דף נב.</h2>
קבלו עליהם ר' אליעזר ומרת מרים ע"פ החרם לזווג יחד יצחק הלוי בנה וגוטלין בתו ונתנו גם הם להם ג' ליטר' ע"מ שאם ח"ו ימות אחד מהם יטול [הנשאר] מחצית אותם ג' ליטרי' [לעצמו] והריוח ומחצית יחזיר ע"כ התנאי'. ועתה מורינו הרב ר' מאיר ראה התנאים שכך התנו שאם לא יהיה אחד מהם בחיים שיחזירו המחצית לשניהם לאב ולאם ועכשיו כך בא המעשה שנפטר [אביה] של הבת ועדיין היו שני הבנים בחיים והסגולה שעשו להם עדיין מונח בכחם ולאחר מות האב מתה הבת ועתה יש אח קטן לבת יתום מאביו ומאמו והאפטרופוס שהעמידו לו תובע את המחצית שנפל לו מאביו שאם היה אביו בחיים היה נוטל המחצית מאחר שמתה בתו כפי התנאים ואשתו תובעת כמו כן מכח הבעל בשביל כתובתה ועתה אתה אביהם של יתומי' תבאר לנו מי יזכה במעות החזרה והנערים שזווגו יחד קטנים הם עדיין ולא נשאו ונ"ל שהדין עם היתום דראוי הוא ותנן [פ' יש בכור נ"ב ע"א] ולא האשה בכתובתה ואין לומר אחרי שהמעות [ברשותה] לאו ראוי הוא אלא מוחזק ודמי למלוה על המשכון דמוחזק הוא ותנן נמי בפ' הכותב [פ"ד ע"א] מי שמת והניח כו' דוקא נקיט ביד אחרים אבל ביד האשה לאשה הא לא דמי' אלא להאשה דאפקידו גבה כו' בההוא פרקא [פ"ה ע"א] דלאו תפיסה הוא כ"ש הכא בדין שלפנינו ולא מגו [איכא] הכא אחרי שבב"ד ניתן לה ודמי לההוא דפ' זה בורר [ל"א ע"א] דקלתה ועוד שהוצרך להודות אשתקד על ענין מס וצדקה ומה שדנתי בשביל יתום שאין לו אב ואם ולא רציתי להכניס ראשי בדין אלמנה ושלום משה עזריאל. תשובה. מורי הר' משה ותורתו אמת אבל בזו אין אני מודה לו דודאי אי מעלמא ירש ר' אליעזר בקבר לזה יקרא ראוי אבל הכא שהמעות הללו הוא זיכם אותם לבתו ע"מ שלא יתנו לה אלא בעת נישואיה וע"מ שאם תמות קודם שיחזירם לו אגלאי מלתא למפרע שמעולם לא יצאו מרשותו ול"ד להאומר [לחבירו] אתרוג זה נתון לך במתנה על [מנת] שתחזירהו לי דקיי"ל דע"מ [להחזיר] שמי' מתנה [סוכה מ"א ע"ב] דשאני התם דיהבי לי' לפי שעה לצאת בו וכיון דיהבי' למקצת הוי מתנה ואף אם הקדיש מקודשת לענין שהנהנה ממנו קודם שהגיע זמן חזרתו חייב קרבן מעילה אבל בדין זה שלא הי' לה כח לבת במעות הללו לשום דבר קודם נישואיה אפי' לקח מהם רצועה לסנדלה ואי הוי מקדשא להו לא קדישי כלל ודמי' [למתנת] בית חורין [שאמרו] חכמי' [נדרים מ"ח ע"א] כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה וכיון דאינה מתנה הרי לא יצאו מרשותו ואשה גובה פורנא מהם דהני זוזי מתלו תלי וקיימו אי הויא מטי הבת לנישואי' הוי' זכיא בהו ואי לא [לא] זכי' בהו מעולם ודמי לנותן מעות ביד שליש ואמר אם יעשה לי פלוני תנאי זה תן לו אלו המעות ואם לא קיים תנאו דבר פשוט הוא שלא זכה במעות הללו מעולם ה"נ כיון דמתה קודם נישואי' ודאי לא זכתה בהו למידי ואין כאן מתנה ואין זה ראוי אלא מוחזק למפרע והאשה [תגבה] את כתו' מן הקרן והריוח שעלה בחיי בעלה ולא בריוח שעלה לאחר מותו דאין האשה גובה כתובתה מן השבח כדתניא פ' יש בכור [נ"ב ע"א] ושלום מאיר ב"ר ברוך ז"ל.
